את לימודי עשיתי באוניברסיטה העברית לכל אורך הדרך. לימדתי בעבר גם באוניברסיטאות אחרות בארץ, ואני שמח שהתמקמתי בסופו של דבר באוניברסיטה העברית. מלבד הוראתי בחוג למדע הדתות אני מלמד גם בחוג ללימודי אסיה.
תחום ההוראה והמחקר המרכזי שלו הוא בודהיזם. בשלבים מוקדמים יותר התמקדתי בפילוסוף הבודהיסט החשוב נאגארג'ונה, שלימד שהעולם ריק. בין השאר פרסמתי תרגום עברי של חיבורו המרכזי "שירת השורש של דרך האמצע" (כרמל, 2010). לאחר מכן עסקתי בפילוסופיה הבודהיסטית המוקדמת ובקשר בינה ובין טכניקות מדיטציה שתרגלו הנזירים הבודהיסטים. תחומים אלה ממשיכים להעסיק אותי גם כיום, הן במחקר והן בהוראה, אך מחקרי נעו אל עבר היבטים דתיים וספרותיים בבודהיזם.
מעניין אותי כיום כיצד הכתבים המכוננים של הבודהיזם מהווים יצירות ספרותיות, מלבד הניסיון שלהם ללמד את דבר הבודהה. וכן, כתבים אלה חוברו בעל-פה ונלמדו בעל-פה במשך מאות שנים, כך שאני מתעניין בכתבים הללו כספרות אוראלית שחיה בדקלום ובסיפור ולא רק על ניר שניתן לקרוא. אני עסוק במיוחד בשאלה מהו בודהה בתרבות בודהיסטית - מדוע רגע המוות של הבודה מובן כרגע מאוד חשוב? מדוע בודהיסטים מקיימים תרבות דתית המשתמשת בפסלים? מדוע יש בודהה אחד לכל עידן בקוסמוס? האם באמת אפשר לפגוש את הבודהה במדיטציה ומה ערכו של בודהה אותו פוגשים בחלום?
בנוסף אני מלמד וכותב על נושאים נוספים בדת ההודית (ההינדואיזם), כגון תפיסת האלוהות ההודית. גם העיסוק שלי בבודהיזם מתמקד בעיקר בבודהיזם בהודו, ובאופן רחב יותר בדרום-מזרח אסיה.