מחבר: ד"ר אביתר שולמן

בשנים האחרונות מוטרדים הרבה אנשים ממשבר הפוקד את מדעי הרוח – פחות משרות, פחות תלמידים, פחות כסף, וכן הלאה. נכון, במדעי הטבע והחברה עושים דברים מדהימים ומתקדמים ביכולתו של האדם לכבוש את העולם. אך מדעים אלה יוצאים למעשה מתוך החקירה הראשונית יותר של מדעי הרוח, מתוך העיון הראשוני של האדם בעצמו ובעולמו, מתוך חקירת סביבתו האישית והקרובה ללב, ועל-כן כל דוקטורט באשר הוא מעניק למי שמחזיק בו את התואר "דוקטור לפילוסופיה". היום האופנה היא של טכנולוגיה ומדעי הטבע, וההישגים בתחומים אלה מרשימים, אך מחר היא תשתנה.

זה לא אומר שמדעי הרוח יכולים לשקוט על השמרים, למרות שכל המדעים יושבים בעצם בתוכם. היום הידע משתנה וכל ילד בן 8 יכול להשיג באינטרנט מידע "מסווג" שהיה פעם נחלתם של המלומדים הגדולים והנדירים ביותר. גם במדעי הרוח עלינו לדעת להתאים עצמנו לרוח הזמן ולסוגי הידע החדשים שהוא דורש. חשוב מאוד, ואף חיוני לאנושות, שנדע לייצר שיטות של התבוננות ושל ידע שיעזרו לבני האדם להתמודד עם האתגרים שהמציאות צופנת בעידן הגלובאלי והמהיר הזה.

בתפיסה המתחדשת של מדעי הרוח יש למדע הדתות מקום חשוב ומרכזי. בניגוד לתפיסות רווחות באקדמיה החילונית שחושבות שהדת היא ירושה של שלבים פרימיטיביים יותר של האנושות, בני האדם ברחבי העולם עדיין ממשיכים בהמוניהם לתפוס את העולם ואת מקומם בו דרך נקודת ההשקפה של הדת אליה הם משתייכים. רוב בני האדם ממשיכים גם לחשוב שהעולם הוא יותר מחומר ושמציאות רוחנית כזו או אחרת מחוללת אותו. מעבר לתצפית ההשוואתית המעניינת, עם הפוטנציאל שלה לקירבה ושותפות הדדיים, ההבנה שנקודת מבט זו חיונית לאדם מבקשת לשאול מחדש מה היא בעצם הדת, מה היא מאפשרת ויוצרת? מדוע היא כל-כך טובה בעיני האנשים?

בשאלות מסוג זה יש פוטנציאל למקם את חקר מדעי הרוח עמוק בתוך המבט האנושי על העולם, מתוך שילוב של כבוד והתפעמות מחד, ושל ביקורתיות וספק ערני מאידך. עלינו להיות מסוגלים לחשוב לא רק אודות מה קרה בהיסטוריה ואיך הגענו עד הלום, אלא כיצד בני האדם יוצרים את עולמם בתוך ההיסטוריה. כאן, הדת ממלאת תפקיד חיוני ויוצר, ולא לחינם סיפורי הבריאה שכולם מספרים ובהם מאמינים או שלא מאמינים הם סיפורים דתיים בעיקרם. במובן זה, חקר הדתות הוא בלב מדעי הרוח, ובלב המבט העיוני האנושי החוקר בכלל.

לא מכבר נהרגו 84 צרפתים בפיגוע דריסה אימתני. המניעים של הנהג המוסלמי עדיין אינם ברורים, אך הסיפור הופך יותר ויותר מוכר. כולנו חשים את הזעזוע הכבד ושואלים עצמנו כיצד יימנע האירוע הבא. אפשר להציע שמרחב אנושי משותף אפשרי רק אם תהיה שפה משותפת אותה יקבלו כולם. שפת הכוח לא תנצח לבדה. חלק מהשפה הזו הוא להבין את הדקדוק הפנימי של הדתות, כחלק מההיגיון שמניע בני אדם באשר הם.